יום ראשון, 27 במרץ 2016

בפורים שיחקתי אותה ביטניקית; פוסט שחור-לבן

מכל סגנונות האופנה והטרנדים שהביאו וממשיכים להביא לנו את הלוק המינימליסטי המתוחכם, אני הכי מתחברת לסגנון הביטניקי ומשום מה כשמדובר באהדת הקהל, חולצת פסים, סריג גולף שחור וברט מככבים יותר בהקשר של השיק הצרפתי. אז למרות שיש שרואים בצרפתים כמבססי השיק והסטייל ומנגד האמריקאים שמילים כמו תחכום, מינימליזם ואלגנטיות לא מתקשרים אליהם באופן אוטומטי, דווקא הם אלו שהביא לנו את דור הביט ההו כה מגניב. ג'ק קרואק הוא אחד הסמלים המרכזיים של הדור הזה, עם ספרו האיקוני "On the road" ויש סיכוי טוב שאם תתפסו היפסטר משוטט במסדרונות גילמן הוא גם ישמח ללהג בלהט על כך שזה הספר האהוב עליו (לפחות כך זה היה ב2010 כשאני שוטטתי במסדרונות גילמן. וואו. זה היה מזמן...).

http://vintagedancer.com/1950s/1950s-stockings-history/

מושפעים מהשיק הצרפתי והתחכום הבריטי, הביטיניקים הם טיפוסים בוהמיינים-אינטלקטואלים-חסרי בית-רובצי בתי קפה הכי מגניבים ששרצו בניו יורק בעשור החמישי של המאה ה-20. די מהר הם היו צריכים לפנות את מקומם להיפים, אבל כל עוד שהם היו בסביבה, הם סיפקו לא מעט הגיגים חכמים ומשעשעים, נונשלנטיות אלגנטית ובעיקר מרידה כיפית במוסכמות.

https://www.flickr.com/photos/digitalcollectionsum/4538971430/
יצא לי לראות את הסרט המזמר והמרקד Funny Face לא מזמן, מן סיפור סינדרלה שכזה. אודרי הפבורן מגלמת את ג'ו, בחורה צנועה ואינטילגנטית שעובדת בחנות ספרים בגריניץ' ווילג' שמתגלה על ידי עורכת מגזין אופנה מוכר. היא קצת אנטי בהתחלה, אבל לבסוף מתמסרת לכל העניין. הסרט מאוד יפה, משעשע, נוטף שיק, יש בו את ניו יורק ואת פריס ואת אודרי הפבורן כמובן. הדבר היחידי שממש צרם לי, היה סיפור האהבה המופרך שנרקם בינה לבין הצלם שלה שהתחיל בכלל בתור הטרדה מינית. לא ברור ולא נחוץ.


מה שכן, אודרי הפבורן עשתה לי חשק לעטות על עצמי מלבושים שחורים ולהראות מתחוכמת. בלי קשר, כבר הרבה זמן חיפשתי תירוץ לשים ברט וללבוש גולף שחור, אז ניצלתי את ההזדמנות הפורימית ושיחקתי אותה ביטניקית.


Concentrate on what you want to say to yourself and your friends. Follow your inner moonlight; don't hide the madness. You say what you want to say when you don't care who's listening
Allen Ginsberg -

יום ראשון, 6 במרץ 2016

מרד נעורים או דברים שקוראים להם אהבה

בפוסט האחרון שלי כתבתי על זה שאני מרגישה כמו טינאייג'רית בת 29 ואפילו נתקלתי בכתבה שטוענת שזו ממש תופעה של הזמן האחרון שגיל ההתבגרות מתחיל בכלל סביב גיל 25 (לצערי, אני לא מצליחה לאתר אותה שוב:(...) מה זה אומר בעצם? שאנחנו עדיין ילדותיים, חסרי אחריות ומטופשים? רק עכשיו מתחילים להבין שהחיים מורכבים והם לא תכנית כבקשתך ושצריך להתאמץ כדי להשיג דברים ואפילו עוד יותר כדי לשמור עליהם? כנראה שגם וגם וגם וגם וגם.
אולי זה קורה לי עכשיו כי אחרי תקופה ארוכה שבה עשיתי דברים של גדולים (עבדתי בעבודות יציבות, התחתנתי, עברתי לגור בגבעתיים..) קצת נמאס לי ובא לי לשבור את הכלים. לא כל כך קל להודות בזה שאת חשה כמו מתבגרת. זה יכול להתפס כמו רגרסיה, חוסר רצון להתבגר ואי יכולת לקחת אחריות. אבל זה המצב וכבר אי אפשר להתכחש אליו. מה שכן, יש לזה גם השלכות חיוביות-מה שמאפיין את גיל ההתבגרות ברובו זה החיפוש העצמי, ביסוס הזהות ותחושת השייכות ואני מרגישה שזה הולך לכיוון ממש טוב.

דברים שעשיתי/קראתי/שמעתי/ראיתי בזמן האחרון שמעידים על כך שאני נמצאת עמוק בתוך מרד הנעורים הם:

1. צבעתי את השיער לחום כהה. נמאס לי מכל הברונד הזה שיש מסביב.

2. עשיתי קעקוע. שמופיע על עטיפה של אלבום. של האמן שאני הכי אוהבת בעולם וזה עושה אותי הכי מאושרת.


~
Love is good 
Love is good 
Love is good 
     Love is good      
~

3. הייתי בשתי הופעות רוק בהפרש של ארבעה ימים זו מזו. נראה לי שזה משהו שלא קרה מאז גיל 16 המקורי.

4. אחת מההופעות הייתה של האמן שאני הכי אוהבת בעולם והצטלמתי איתו בסוף ההופעה והראיתי לו את הקעקוע והוא ממש התלהב והתרגש. ואני נמסתי. אה והבחור בפריים ביחד איתנו רצה להראות שיש לו יותר גדול. קעקוע כן...?


5. ההופעה והמפגש איתו כל כך ריגשו אותי שביליתי את הימים לאחר מכן בסטוקינג שרק גרופית מהמדרגה הראשונה יכולה לו. צפיתי במליוני קליפים וראיונות בעיקר מהתקופה החתיכית שלו, כי גרופיות טינאייג'ריות אוהבות בחורים יפים והן מפנטזות שהן חברות שלהם.


6. התחלתי לקרוא את הספר "משהו כיפי לכאורה שלא אחזור עליו לעולם" של דיוויד פוסטר וואלאס. נראה לי שאין טעם שארחיב על למה זה דבר טינאייג'רי לעשות.

7. ראיתי את הסדרה LOVE בנטפליקס ואז הכרחתי את גיל לראות אותה איתי שוב (!!!) אבל הוא לא שרד עד הסוף:( בכל מקרה, זה דיי ברור שממש אהבתי את הסדרה כי הרגשתי הזדהות אין קץ עם מיקי, הדמות הראשית, בעצמה טינאייג'רית בת 33. מיקי כל הזמן מקללת, עושה מה שבא לה ושמה זין על הכל. היא אוהבת מגפיים צבאיות, ג'קט עם הדפס צבאי, חולצות פלאנל, הרבה שחור וג'ינס. וגם להסתובב בפרצוף חמוץ רוב היום. נראה לי שאני מאמצת את זה. אני וגיל הסכמנו שג'יליאן ג'ייקובס (בריטה מקומיוניטי, מימי רוז מבנות) תמיד מגלמת את הבחורה היפה (והזועפת) בקרב החנונים והמוזרים וזו עוד סיבה לרצות להיות כמוהה.

אה, זו לא מיקי. זו הגיבורת על הטינאייג'רית המגניבה מדדפול. GIPHY
הנה מיקי:


http://www.mademoisellerobot.com/2016/02/gillian-jacobs-in-love.html
http://www.wired.com/2016/03/binge-guide-love/

והנה אני, ממחישה את רוח הנעורים שהשתלטה עליי,
בעודי עושה תמונת מראה בתא שירותים של הבארבי בהופעה של רוקפור: