מי צריכה קניות כשיש שקיעות

בשנתיים האחרונות אני מרגישה שבכל מה שקשור לשופינג ממש התקלקלתי, אני מסתובבת בחנויות חסרת סבלנות והשראה וכמעט כלום לא נראה לי יפה, מעניין או מיוחד ובסוף אני יוצאת בידיים ריקות. אולי לאלו מביניכן שמכורות לקניות וחשבון הבנק שלכן נראה בהתאם, זה נשמע כמו פנטזיה רטובה, אבל אל תמהרו לרצות לרצוח אותי, כי גם לסינדרום שלי יש חסרונות-פשוט נגמרו לי הבגדים:(

ואז הגעתי לארה"ב. אחח ארה"ב, ממלכת השופינג הבלתי מעורערת. בפעמיים הקודמות שהייתי בארה"ב, חזרתי ממנה עם מזוודות שלמות של בגדים ופזרתי ססמאות לאוויר כמו: "אל תקנו בגדים לעולם, חכו שתגיעו לארה"ב...". חייבת להודות שבתור נערה בת 16 (בפעם הראשונה) ומשוחררת טרייה (בפעם השנייה) עם תקציב מוגבל מאוד, מרשלס ומייסיס היו קהל היעד שלי והכי קל לצאת מהן עם מזוודות מפוצצות כי באמת שזול שם והמחשבה שכל הטוב הזה יכול להיות שלך פשוט לא הותירה לי ברירה. עם הזכרונות המתוקים האלו יצאתי אל המסע, כשהפעם בוטיקים יחודיים וחנויות יד שנייה מגניבות היו על הכוונת שלי. to cut a long story short - זה לא קרה. קניתי כמה פריטים בודדים (ושווים! אבל עדיין בודדים), אבל שוב גם כאן בדומה לארץ, לא הרגשתי את חדוות השופינג שהייתה לי בפעמים הקודמות.

אפילו הענקתי לתופעה שם: "סינדרום המינימליזם בעל כורחי"- זה מה שיש ועם זה ננצח. למזלי, הסתובבתי בערים הכי יפות בעולם שמציעות כל כך הרבה מעבר לקניות ועל אף החוויה האורבנית הקלאסית, נהניתי בעיקר מהטבע העירוני שלא קיים בעוצמות כאלה במקומות אחרים: האיים שהמים מפרידים בינם לבין העיר, שקיעות שמבליחות בין גורדי השחקים ושחפים! מלא שחפים!

בסן פרנסיסקו עלינו על מעבורת לכלא אלקטרז ובתוך חמש דקות היינו על אי מהמם שעליו נמצא הכלא הכי מפורסם בעולם. 

סן פרנסיסקו מבעד לחלון בכלא

מלא שחפים!

ציפורים מוזרות שמדברות בחייזרית (סיפרו לנו שג'ורג' לוקאס הקליט את הקולות שלהם לסטארוורז) 

ועוד קצת שחפים!

 ואווזים!

בטורונטו לקחנו את המעבורת לאיים שנראים ממש כמו גן עדן אבוד עם פארקים ענקיים, חופי ים עם חול לבן ואפילו גרה שם קהילה של אנשים ממש ברי מזל וכל זה במרחק של 5 דקות מהעיר...

כן, היה קר!

גם הברווזים נהנים מהנוף

מתי אני עוברת לגור שם...?

ובניו יורק ראיתי את השקיעות הכי יפות בעולם. כן, זה קצת מוזר להגיד שבניו יורק יש את השקיעות הכי יפות בעולם ולא בתאילנד או בקריביים... אבל אולי זה דווקא בגלל הניגודיות הכל כך חזקה בין העיר והטבע והצורה שבה האור של השקיעה משתקף על הבניינים ומבליח בין הגשרים.

חייבת לחזור שוב בקרוב!