The Mindy (Feminist) Project

ניתן לשים לב למוטיב חוזר בהיסטוריה המאוד קצרה של הבלוג והלא היא העיר ניו יורק שכבר הוזכרה כאן בדמותן של שתי סדרות: GIRLS וMLS. הפעם לא אחרוג ממנהגי ואדבר על The Mindy Project שבה מינדי קלינג המהממת מגלמת את מינדי לאהירי-רופאה מיילדת במרפאה פרטית במנהטן.

יכול להיות שאלו מביניכן שעוקבות אחר הסדרה מרימות גבה על הכותרת שבחרתי. מינדי? פמיניזם? הלא כבר הפרק הראשון של הסדרה נפתח עם וידוייה של מינדי הבוגרת על כך שבתור ילדה, הסרט האהוב עליה היה "כשהארי פגש את סאלי" ובתיכון, טום הנקס, כוכב הקומדיות הרומנטיות היה האליל שלה. כשברשותנו המידע הזה קצת קשה לתייג את מינדי בתור פמיניסטית גדולה. הרי מה שאנחנו יודעים על פמיניסטיות זה שאלו נשים חזקות שהדבר האחרון שהן רוצות זה להתמסד עם גבר ולשמר את הסדר הפטריארכלי הישן (ולכן, ככל הנראה להתרפק על קומדיות רומנטיות זה לא ממש הקאפ אוף טי שלהן).

ובכל זאת, אני דוווקא חושבת שמינדי היא כן פמיניסטית. למה:
1. היא אישה (ממוצא הודי) שנמצאת בתחום גברי (רפואה).
2. היא שומרת קבנוס מתחת לכרית שלה For a rainy day (כן..זה פמיניסטי. מיד אסביר גם למה)
3. היא תעדיף (לפעמים) את הקריירה שלה על פני הגבר שלה.
וכעת בפירוט יתר:
מינדי מגלמת דמות אמינה ואמיתית שקל לנו, הבחורות האמינות והאמיתיות להתחבר אליה. היא רוצה את אותם הדברים שאנחנו רוצות: קריירה, אהבה ומלא בגדים יפים, לא בהכרח בסדר הזה. אז נכון, היא רומנטיקנית צ'יזית חסרת תקנה והיא ממש רוצה להתחתן, אבל היא גם פאקינג רופאה, הרופאה האישה היחידה שמסביבה נמצאים רק גברים. מינדי היא מה שנקרא Self Made Woman, היא בת למהגרים שעבדה קשה כל חייה על מנת להגיע לתוצאות והיא מצליחה לעשות זאת בגדול. מלבד העובדה שהיא בת מיעוטים, מינדי היא גם לא היפה הקלאסית שהתרגלנו לראות על מסך הטלוויזיה. היא בחורה עגלגלה עם קימורים והיא לא מתביישת בכך כלל וכלל, ההפך הוא הנכון. יש המון אזכורים בסדרה לעניין המשקל, הרגלי האכילה והמראה החיצוני שלה שמתבטאים בעיקר בהגיגים הומוריסטיים בסגנון: "ידוע שהחזה שלי הוא הכי גדול בעיר" או באזכורים קורעים של קבנוסים ושאר מאכלים שאיכשהו מצאו את מקומם הטבעי במיטה של מינדי. בהחלט ניתן לומר שמינדי היא פמיניסטית, היא לא רדיקלית, אבל זה ממש בסדר, כי גם אנחנו לא רדיקליות, לא?

ניתן להשיג כאן:  http://www.lookhuman.com

מינדי מצליחה לשלב בין הרצון שלה לקריירה ובין הרצון שלה לאהבה ומיסוד הקשר, היא מראה שזה בסדר לרצות את שניהם ועדיין להיות אישה פמיניסטית והיא עושה את כל זה תוך כדי שהיא לובשת בגדים מ-ה-מ-מ-י-ם ונשיים עד מאוד. אין לה שום צורך או רצון להתלבש "גברי" או "מרושל" כדי להוכיח שהיא פמיניסטית אמיתית או אשת קריירה רצינית. כפי שיש בה את הצד שמאוד מעוניין להתמסד ולהקים משפחה, יש בה גם את הצד שמאוד אוהב להתלבש ולמצות את מה שיש לעולם האופנה להציע לה וזה בסדר כי אישה מורכבת ומעניינת לא צריכה לוותר או להתפשר על שום דבר. מינדי מבליטה את אותה הנשיות שיש בה באמצעות בגדיה והמלתחה הצבעונית והמקושטת שלה מדברת בפני עצמה. היא אוהבת צבעים בוהקים וזועקים כמו ורוד, צהוב וירוק (שמאוד מחמיאים לגוון העור שלה) והיא לא מפחדת לשלב אותם זה עם זה ביחד עם הדפסי פפיטה, משבצות, עיגולים, נקודות ופסים. את הפן הגברי (בכל זאת, פמיניסטית) היא מבליטה באמצעות חולצות שמכופתרות עד הכפתור האחרון, ווסטים ועניבות מכל מיני סוגים, בעיקר צבעוניות ומגניבות.

אצל מינדי ממש הכל הולך, כל עוד שזה שיקי ויוקרתי כמובן, יהיה קשה למצוא את מינדי עם פריט שעלותו היא מתחת ל50$. המעצבים והמותגים שמככבים אצלה גם בזירת הבגדים וגם בזירת האקססוריז הם: DKNY, Chanel, J-Crew, Ann Taylor וגם טופשופ כמובן. 

Chanel Bag

J.crew Necklace

DKNY

כפי שמצויין על גבי התמונות הנ"ל הן נלקחו מן האתר הבא: The Mindy Project Style. מדובר באתר של בחורה שמתעדת את כל מלבושיה של מינדי באדיקות ונאמנות רבה. ניתן לקבל בו המון מידע על הבגדים של מינדי, מקור, עלויות וכו'. שווה להציץ.
שבוע טוב ומלא בשיקיות וצחוקים כמובן:)

The dreamers type

תמיד קינאתי באנשים שבסוף יום עבודה קשה ומפרך פשוט יכולים להתמסר לקריאה.
אני אוהבת לקרוא ועל השידה ליד הצד שלי במיטה יש לפחות שלושה ספרים, אחד נראה לי שסיימתי, את השני בטוח התחלתי ובשלישי נתקעתי איפשהו באמצע.

לפעמים אני פשוט לא יכולה לעזוב הכל ולקרוא וכשאני אומרת לעזוב הכל אני מתכוונת בעיקר למחשבות. לקראת סוף היום המחשבות עולות ומציפות את ראשי והודפות את המילים הכתובות הצידה. תמיד נראה שדווקא האנשים הכי עסוקים שאמורים להיות הכי טרודים הם אלו שיכולים פשוט לשים הכל על הולד, לרוקן את המוח ולתת למילים למלא אותו, כאשר דווקא אלו שנראים קצת יותר משועממים ופחות עסוקים הם החולמניים שפשוט לא מצליחים לעצור.

אז אני מהחולמניים האלו וכשאני רוצה להתמסר למשהו, אני שמה את הספר בצד, עוטפת את עצמי בפיג'מת פלנל מעוטרת בינשופים ומתכרבלת בשמיכת פוך עם הדפס גיאומטרי מגניב ששולחת אותי בעדינות לתוך הלילה החמים שבו המחשבות מפנות את מקומן לחלומות.

לילה טוב:)

The GIRLS are back in town

אז 2015 כאן כבר כשלושה שבועות והיא הביאה איתה את החורף למחוזותינו ואת Girls למרקענו. לפני מספר ימים צפיתי בפרק הראשון של העונה הרביעית ואני חייבת לומר שהפעם תחושת ההנאה גברה על תחושת המועקה ויחד עם זאת האחרונה עדיין ריחפה מעל. מהי תחושת המועקה הזו? ובכן, זו מן הזדהות כואבת שכזו עם הדמויות האבודות, המוגזמות, הקלישאתיות, המגניבות והפתאטיות. למה אני מזדהה? כי לפעמים אני קצת כמו האנה הוואנבי סופרת האגואיסטית ולפעמים אני קצת כמו מארני הילדותית עם חרדת הנטישה, לפעמים אני קצת כמו שוש השטחית ולפעמים אני רוצה להיות קצת כמו ג'סה השמה זיןעלהכלעדשזהכברמגוחךאבלעדייןמגניב. ולמה ההזדהות הזו היא כואבת? כי איתה מגיעה ההכרה שגם אני חלק מהדור שלהן, דור ה-Y האבוד.

ע"ע דור ה-Y: (באנגלית: Generation Y), הידוע אף בשם דור המילניום, הוא כינוי לדור אשר נולד בעולם המערבי לאחר דור ה-X. אף שאין הסכמה מלאה לגבי שנת ההתחלה והסיום של הדור, לרוב הכוונה לגל דמוגרפי של אלו שנולדו במהלך שנות ה-80 ושנות ה-90. על פי מחקר שפורסם בניו יורק טיימס, אמריקאים שנולדו בשנות ה-80 עוזבים בגיל מאוחר את בית הוריהם, שליש מהם עוברים דירה בכל שנה ו־40% מהם חוזרים לבית ההורים לפחות פעם אחת. כמו כן הם עוברים בממוצע שבע עבודות עד גיל 30, כשני שלישים חיים עם בן זוג בלי להתחתן, ואלו שבוחרים להתחתן עושים זאת מאוחר מאי פעם. על פי מחקרים אחרים, אחד המאפינים העיקריים של הדור הוא עיסוק עצמי מוגבר, הגובל לעתים בנרקיסיזם.

כמה מילים שלי על דור ה-Y: האנשים שמשתייכים לדור הזה מרגישים מבוזבזים כאלו, אלו אנשים שמצד אחד הם משכילים מהוריהם, הם דעתנים, הם ביקורתיים ויצירתיים ומצד שני, מדובר בדור שעתידו במקרה הטוב לא ידוע ובמקרה הרע פשוט אינו קיים. לא משנה כמה האנשים האלו ירצו לצבור נכסים (חומריים וגשמיים) לקנות דירה, אוטו וכו' (אותם סמלי הסטטוס שההורים שלהם הצליחו להשיג יחסית דיי בקלות), הם לא יצליחו לעשות זאת. נגזר על דור ה-Y להיות ממומן על ידי הוריו ואלו שהוריהם אינם יכולים לממנם, ככל הנראה פשוט לא יצליחו להחזיק מעמד או לחילופין יצטרכו לחפש דרכים "יצירתיות" בשביל לשרוד.

בסוף שנות ה-90, הרבה לפני הגעתו של דור ה-Y למימדים המפלצתיים שהוא הגיע אליהם כיום, החלה להיות משודרת ב-HBO סדרה שבדיוק כמו "בנות", מורכבת מארבע דמויות נשיות שחיות בניו יורק, הלוא היא "סקס והעיר הגדולה". רק שבמקום סניקרס בלויים הפוסעים ברחובות ברוקלין, פוסעים להם נעלי עקב של ג'ימי צ'ו ברחבי מנהטן ובמקום 4 בחורות אבודות בשנות ה-20 לחייהן, אנו מוכנסים לחייהן של 4 נשים מצליחות ומוצלחות בשנות ה-30 לחייהן. כידוע דמויות סקס והעיר הגדולה ובייחוד קארי בראדשו היוו מושא לקנאה והערצה. הן היו "היפות והנכונות".

קשה להגיד זאת על האנה, ג'סה, שוש ומארני. קשה להגיד שהן "היפות והנכונות" ושהן הצליחו בחיים באיזושהי צורה יוצאת דופן וגם לא ניכר שהן ששות לשנות את מצבן הרעוע. כמו כן, בשל היותן נציגות מובהקות של דור ה-Y נראה שאפנה לא מעניינת אותן במובן הפאשינסטי של המילה ואם איכשהו הן מקושרות לאפנה זה כי נאמר עליהן שהן הקורבנות שלה. אני דווקא נוטה לא להסכים עם האמירה הזו ובעיניי מה שהבנות בעצם עושות, הוא  לא להיות אפנתיות או לא אפנתיות וגם לא היפסטריות לפי חלק מהמבקרים, אלא פשוט לעסוק באקט ההתלבשות.

הסבר יבוא מיד לאחר ההגדרות הבאות:

ע"ע אפנה: אפנה היא התכתיב החברתי לפרטים הנחשבים ל"נכונים", "ראויים" ו"יפים" ביותר בתחומים שונים, כגון ביגוד, ריהוט, עיצוב פנים וחוץ, נימוסים, ואמנות. האופנה טבעה להשתנות תדיר, והיא נוצרת בדרך-כלל משיקולים שאינם רציונליים. האופנה משפיעה גם על תפיסת היופי בעיני הציבור. נשים שבעבר נתפסו כיפות עשויות להראות כעבור כמה מאות שנים (או אף כמה עשורים) כלא יפות כלל. תכתיבי אופנה בהקשר זה עשויים לגרום לבעיות כגון דימוי עצמי נמוך, אנורקסיה, ועוד.

ע"ע התלבשות: 1. הַצָקָה, שִׁגּוּעַ, נִגּוּן. 2. הִתְעַטְּרוּת, הִתְגַּנְדְּרוּת, הִתְקַשְּׁטוּת. כאשר מדובר ב:"הבגדים, הפריטים והאביזרים שפרט כלשהו לובש, חובש, נועל, עונד וכן הלאה במקביל. מערכת לבוש".

אחד הדברים שנאמרו על אפנה הוא שמדובר בתכתיבים למה שנחשב "נכון" ו"ראוי". מה שבטוח זה שתכתיבים זה הדבר האחרון שמעניין את הבנות ולכן אני בוחרת עבורן את המונח "התלבשות". ככה אני רואה את מה שהבנות עושות בכל מה שקשור ללבוש, הן מתעטרות, מתגנדרות ומתקשטות, לעתים על סף ההתחפשות. הן לא צריכות להיות פאשינסטות ניו-יורקיות מתוחכמות כמו הרביעייה הטלוויזיונית הנודעת האחרת. הן יכולות להיות האנטי-תזה שלהן וזאת בלי ליפול לקטגוריית קורבנות האפנה.

ג'סה היא ללא הספק הטווסית שבחבורה והיא ליטרלי מתקשטת בנוצות, לפעמים היא גם שועל ואז היא מתעטרת בפרוות מזויפות (לא הצלחתי למצוא תמונה שלה בפרווה מזויפת אז אולי המצאתי את זה כי זה הרושם שהיא מייצרת) היא לובשת גם הרבה שמלות קימונו, שמלות דמויות גלביה ואוברסייזד קרדיגנים בסגנון בוהו-שיק, טוב, זה כי היא כזו "פרי-ספיריט". כשהאנה מתגנדרת היא בוחרת בהדפסים שמחים של דובדבנים, זיקיות, ציפורים ופרחים. אפשר כמעט לומר שהיא בחורה Down to earth עם כל האלמנטים האלו מעולם החי והצומח (אבל כל מי שצופה בסדרה יודעת שזה לא נכון) וכדי לא לשכוח זאת לעולם היא תדאג להבליט את הקישוט הקבוע שלה, קעקוע העץ המלבלב על הזרוע שלה. מארני תופסת את משבצת הסולידיות והקלאסיות שלרוב חוטאת בשעמום. בעונה הראשונה מארני עבדה בתור אוצרת אמנות ולבשה הרבה שמלות בגזרות קלאסיות בצבעים אחידים, עם סיום הקריירה האמנותית שלה היא ניסתה את מזלה בתור זמרת ועברה לסגנון יותר משוחרר של גי'נסים, טי-שרטים וסווטישרטים עם הדפסים וגם חלקים. ללא ספק מארני היא הדמות הפחות מקושטת מכולן. שוש היא האמביציוזית יותר מבין כל הארבע ונראה שלבטי אפנה כן מעסיקים אותה באיזשהו מובן. היא אוהבת חולצות צמודות וחמודות וחצאיות מיני. הקישוט המרכזי של שוש אלו התסרוקות והאקססוריז האקסצנטריים שלה: עגילים, שרשראות, חגורות וקישוטי שיער שונים ומשונים.

אם מסתכלים על מה שהן עושות ומה שהן לובשות בקונוטציות חיוביות בעלות נימה משעשעת של התקשטות, התגנדרות והתעטרות, זה מתחבר עם המציאות החברתית שבה הן מתקיימות, המציאות המורכבת, הכאוטית והצבעונית שאיתה הן מתמודדות יום ביומו, בעודן פוסעות ממפתן דלתן אל עבר הקיום המשוגע שלהן.

שופינג מקורה או הוויש ליסט שלי לחורף

בחוץ גועשת ורועשת לה סופה, יורד המון גשם וקר, קר מאוד, בררר...
אז חשבתי להתלבש בשביל לחמם את הגוף ולכתוב בשביל לחמם את האצבעות.
איך יוצאים מהמיטה בחורף? כל כך חם ונעים ובחוץ סוער וקר.
איך נושמים בחורף? האף תמיד סתום וכל הזמן מצוננים.
איך עושים כלים בחורף? המים קרים וממש לא מתחשק לידיים להרטב.
איך מטיילים בחורף? הכל מלא בבוץ וכל הזמן פוחדים להחליק.

ואם זאת למה אנחנו כל כך אוהבים את החורף?
מטים את אוזננו למשמע הרעמים ומחבקים אדם אהוב קצת יותר חזק,
מפנים את עיננו הנוגות אל עבר החלון המלא בטיפות ומתמלאים בתחושת נוסלטגיה,
אולי זה סוג של הבניה חברתית כמו הסיבה שכולנו רצים לצלם קשתות בענן,
יש דברים שהם פשוט כאלה, פשוט טובים, פשוט מחברים בין כולם.
אז כשיורד גשם וקר אנחנו בעיקר מחפשים מחסה,
ואין מחסה טוב יותר מהבית המחומם שבו אנחנו יכולים לשתות תה מהביל מול אתרי שופינג קסומים שרק קוראים לנו לבוא להציץ ולהתכסות מכף רגל ועד ראש.
אני בחרתי באתר השופינג Asos המוכר והאהוב כדי לבזבז שם כמה פאונדים שאין לי.
חכו לזה
...........
...................
זו הפעם הראשונה שאני מזמינה בגדים מאתר אינטרנט (!!!).
כן, אני יודעת, איחור לא אופנתי בכלל.
האמת שזה לא בגלל שהכרתי את האופציה הזו רק עכשיו וזה לא שלא שטפתי את עייני בדברים היפים שיכלו להיות שלי בקליק אחד על העכבר. אני מניחה שזה בגלל נוכחותו העיקשת של מחסום כלשהו שמנע ממני לעשות את זה והביא עימו המון תירוצים מכל מיני סוגים: "מה אם זה לא יתאים לי?" "עד שאני אתלהב אני אצטרך להחזיר" "אני מעדיפה למדוד ולהרגיש את הבד ולראות את זה על הגוף לפני שאני קונה". תירוצים שבעיקר מנעו ממני מלהתנסות בחווית קנייה שונה ובתור חובבת בגדים זה בהחלט חסרון גדול. ובכן, לא עוד! משיטוט באתר הרכבתי לעצמי Wish List חורפית שמכסה אותי מכף רגל ועד ראש ועוזרת לי להתמודד עם העולם הסוער שבחוץ:

גם בתוך הבית חשוב להיות מכוסים וה-Onsie החמוד הזה עושה את העבודה (לצערי פספסתי את ה-Onsie פרה):

אני חייבת לומר שלא תכננתי מראש את הבחירה, פשוט בחרתי בפריטים שהתלהבתי מהם באותו הרגע ומבלי להתכוון אפשר לראות כאן מוטיב חוזר: הרבה שחור-לבן בוריאציות משובצות או מפופטות (פפיטה) והבלחה של הצבע האדום שמגיעה מהחצאית ומהכובע שמשגר אותי היישר חזרה למאמא רוסיה (ששם באמת קפוא עכשיו). נראה לי שהתהווה כאן לוק לא רע בכלל וכמה פריטים שווים שניתן לשלבם עם הרבה דברים שכבר קיימים בארון שלי.
ועכשיו בחזרה למציאות: מכל הדברים ברשימת המשאלות הוזמנו עד כה רק הגרביונים והגרביים, כך שייקח זמן עד שאוכל להרכיב את המראה החלומי, אבל זה בסדר מבחינתי מכיוון שזוהי רק תחילתה של ידידות מופלאה:)