שמחה גדולה, שמחה גדולה, אביב הגיע מד מן בא! חודש אפריל זה חודש שאני מאוד אוהבת. יש אביב, יש לי יומולדת ויש מד מן! אתמול הסדרה חזרה עם החלק השני של העונה האחרונה. קצת מפחיד אותי בכלל להתחיל את הפוסט הזה, לנסות ולכתוב משהו מעניין על הקדושה שהיא מד מן. בשביל להמנע מיומרות מיותרות ונסיונות כושלים לנתח את הדמויות בהתאם למה שהן לובשות, אני חושבת שהדרך הטובה ביותר להפרד ולתת לסדרה הזו את הכבוד שמגיע לה, היא תהיה להזכר כיצד הם התחילו ואיפה הם היום והכל לצד אחד העשורים הוורסטיליים והמעניינים ביותר במאה ה-20.
לפני שנות ה-60 מי שהכתיב את הטרנדים והאופנה גם עבור האמריקאים היו בכלל השמות הגדולים מצרפת: דיור, שאנל וטובים אחרים. בשנות ה-60 חל מהפך ונכון, אומרים את זה על כל עשור, אבל כאן השינוי לא נצפה רק בגזרת הגזרות, אלא שכעת מי שמכתיב את הטרנדים זה האנשים מהרחוב, לראשונה, או לפחות לראשונה ברמה שזה באמת שינה משהו, התבססו להם המושגים "אפנת רחוב", "אפנת נעורים", "תת תרבות" וכעת המעצבים הגדולים של אפנת העילית הם אלו שמקבלים את ההשראה מהאנשים הפשוטים ולא להפך.
בכלל לא מפתיע שהדבר הזה קורה בעשור המדובר; ברחבי העולם בשנות ה-60 הייתה תסיסה חברתית חזקה, קמו תנועות פוליטיות רבות שנאבקו למען זכויות אדם ולמען שוויון וצדק. לראשונה ישנה קורלציה מובהקת בין השינוי החד בהכתבת טרנדים שמגיע מהרחוב לבין התסיסה החברתית והאג'נדות הפוליטיות החדשות שיוצאות אל הרחוב.
1960-1961-העונה הראשונה של מד מן. תור הזהב של חברות הפרסום. 4 סטודנטים שחורים מצפון קרוליינה מתיישבים בחדר אוכל סביב שולחן "ללבנים בלבד". פעולת מחאה שהובילה לגל של הפגנות. הגלולה נמצאת בסביבה כבר כשלוש שנים ונשים רואות בה את "המשחררת הלאומית". בקמפיין הבחירות באותה שנה קנדי מבטיח להעביר סדרת חוקים ורפורמות שמטרתן לחסל דיעות קדומות ואי שוויון. קנדי נבחר. ג'קלין קנדי אונסיס היא אייקון אופנה. האופנה עדיין שואבת משנות החמישים, הבגדים מחוייטים ו"חליפתיים" והלוק של הבגדים "מותאם אישית".
1962- העונה השנייה של מד מן. משבר הטילים בקובה כמעט הפך את "המלחמה הקרה" למלחמה של ממש. בפועל קנדי לא ממש מקדם את החוקים והרפורמות שהבטיח לקדם. סטרלינג-קופר מתקדמים לקראת מיזוג. אין שינוי של ממש בלבוש, הגזרות עדיין מותאמות לגוף אבל פחות אובססיביות על הדגשת קימורים. נצפות הרבה חולצות רכות עם מלמלות באזור הצוואר או צווארונים נופלים עם הרבה בד. שנות ה-30 מהוות השראה כאשר הן חוזרות למרקע הטלוויזיה בדמותם של סרטים ישנים. אודרי הפבורן בסרט "ארוחת בוקר בטיפני" מדגמנת שמלה שחורה עם מפתח צוואר רחב, ללא שרוולים. ג'קלין קנדי עדיין אייקון אופנה והגברים בחליפותיהם הסולידיות, רק פול מעז עם הזקן וצעיף הקשור מסביב לצווארו באווירה משוחררת בעלת שיק בוהמייני.
1963-העונה השלישית של מד מן. סטרלינג-קופר חוגגת יומולדת 40 וגם הופכת להיות סטרלינג-קופר-דרייפר-פרייס. ג'ון קנדי נרצח על ידי מתנקש. מרטין לותר קינג מכונן את נאום ה: "I have a dream" שבו הוא גם אומר ששנת 1963 היא לא הסוף, אלא ההתחלה של המאבק. גם בגזרת הלבוש 1963 מהווה התחלה מכיוון שישנו מעבר לגזרות נינוחות יותר והתבסס לו מראה שנקרא "המראה הצעיר" או "הספורטיבי" שהושג באמצעות מטפחות ראש, ווסטים, צעיפי אסקוט וחולצות גולף.
1964-1965-העונה הרביעית של מד מן. לינדון ג'ונסון נשיאה החדש של ארה"ב בדומה לקנדי שם לעצמו למטרה להלחם בעוני ובגזענות באמצעות סדרת רפורמות יקרות. הוא מעביר חוק שמפסיק את ההפרדה במקומות ציבוריים ואוסר על אפליה במקומות עבודה על רקע גזע, דת או מין. יחד עם זאת, הלחימה בוויטנאם הופכת להיות הדבר המרכזי שבו מתעסקת הממשלה. הסגנון באופנה הוא "נשי" וצעיר, גזרות מותאמות לגוף, חצאיות מעל הברכיים, קפלים, מלמלות, תחרות, פנינים ושובו של הסרט לשיער באדיבותה של קוקו שאנל. הסגנון של הגברים הפך להיות צעיר יותר, החליפות הן קלילות יותר ובהירות יותר. ב-1965 לראשונה נצפית פלישה בריטית בניו יורק.
1966-1967-העונה החמישית של מד מן. הוקם ארגון NOW-הארגון הלאומי עבור נשים. ארגון של נשים פמיניסטיות שהוקם על מנת לשפר את מעמד האישה. סגנון המוד נכנס חזק לאופנה. גזרות ישרות, צבעים בוהקים, הדפסים צבעוניים, חצאיות מיני ושמלות קצרות. גם חליפות המכנסיים (ומכנסיים גם בלי החליפה) והסגנון הצבאי היו באופנה. הגברים הרבה יותר מעיזים בחליפות משובצות ועניבות מפוספסות ובכלל שילובים של מרקמים וצבעים. ב-1967 החצאיות התקצרו אף יותר וטוויגי היא אייקון אופנה.
 |
| איזה שיק!!! |
1968-העונה השישית של מד מן. תת התרבות ההיפית מככבת. כולם מאריכים שיער ומסתובבים עם שרשרת עם סמל PEACE ענקי. הרבה מחאות נגד מלחמת וויטנאם ובכלל נגד כל דבר בערך. חלק מהחבר'ה במדיסון אבניו לא מרוצים מהעניין וחלק זורמים עם הגל. באופנה זו השנה שבה בעצם כבר אין אופנה. כולם אינדיבידואליים ואף אחד לא רוצה שיכתיבו לו מה ללבוש. ומה בכל זאת כולם לובשים? קודם כל המון אקססוריז. קצת סגנון קאובוי, מלאאא ווסטים וגברים לבשו בעיקר צווארוני גולף וכבר רואים את הפיאות הצדדיות גדלות. רוב דמויות מד מן הן בכל זאת יותר סולידיות אבל יש כמה הבלחות של האפנה ההיפית כאשר מייגן היא הנציגה הראשית.
1969-החלק הראשון של העונה השביעית והאחרונה של מד מן:( אפשר לקרוא לזה "השקט שאחרי הסערה". זו השנה שבה האופנה מתעדנת ומקבלת טוויסט מתוחכם יותר. הצבעוניות עדיין עזה אבל הגזרות שואפות להחמיא לגוף: הכל מותאם, מוארך ורך יותר. סוודרים וצעיפים מפנקים אהובים במיוחד. לגברים יש יותר שיער פנים מאי פעם ויחד עם זאת גם אצלם הכל נהיה רך יותר והרבה פחות חליפתי ואפילו מקבל מעט מהפן "הנשי".
ביבליוגרפיה:
סתםםם... ברצינות אבל, הפוסט הזה עשה לי קצת פלאשבקים לתקופה שבה עוד כתבתי סמינריונים ורפרטים. בכל מקרה, אני חייבת להודות ולהודות שהשתמשתי באתר הזה
Fashion in the 1960's כדי להשלים פערי מידע בכל הקשור לאפנת שנות ה-60 ובאתר הזה
1960s History כדי להשלים פערי מידע בכל מה שקשור לעובדות היסטוריות וכו'.
עכשיו אני סוף סוף יכולה לצפות בפרק ששודר אתמול. בייייי
